<h1>המנהיג הלכ' פסח — דיני חלה</h1>
<h2>דף מ:</h2>
וצריכה האשה להיות זריזה שלא להכניס קמח ועיסה לתוך המים שנשתיירו מן הלישה שלא יחמיצו, דתנן מי תשמישו שלנחתום ישפכו מפני שהן מחמיצי' ובמקום מדרון.
<h2>דף מה.</h2>
ואם קראה שם לחלה בעודה עיסה בפסח אין להטילה בצונן דאין הלכ' כבן בתירא אלא יעשנה פירורין דקין מכזית ויתנם לרוח במקום נקי ולא יעבור עליהם אם החמיצו, דתנן בצדק שבסדיקי ערבה אם יש כזית במקום אחד חייב לבער, ואם לאו בטל במיעוטו. אב"ן. [ואית דאמרי' דמבטל לה מקמי דתחמיץ ואם החמיצה החמיצה, כדאמרי' בריש פסחים היה יושב בבית המדרש ונזכר שיש לו חמץ בביתו מבטלו בלבו אחד שבת ואחד יום טוב].
<h2>דף מו.</h2>
בפ' אלו עוברי' בפסח כיצד מפרישה חלה בטומאה בי"ט, ר' אליעזר אומ' לא תקרא [לה] שם עד שתאפה, בן בתירא אומ' תטיל לה לצונן, ר' יהושע אומ' לא זהו חמץ שמוזהרי' עליו בבל ירא' ובל ימצא אלא מפרישתה ומניחתה עד הערב, ואם החמיצה החמיצה, תנייא ר' אומ' הלכ' כר' אליעזר, ור' יצחק אמ' הלכ' כבן בתירא. וכת' רב אלפס ז"ל, והלכ' כר' אליעזר וכדפסק ר' דקיימ' לן הלכ' כר' מחבירו, ועוד דהא דר' אליעז' שיכא באידך דר' אליעז' דאמ' אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה, וכבר פסק שמואל הלכ' כר' אלעזר, וא"ר חנינא אפי' כעכין שאינן נושכות זו בזו. ירוש' [פ"ג ה"ג] מתני' בשניטמאת עד שלא גלגלה, אבל אם נטמאת לאחר גלגולה יעשנה [קבין], בתמיה' לפוטרה מחלה והלא כבר נתחייבה בחלה, אבל מתני' שלא גלגלה ולא נתחייב' בחלה לא תקרא לה שם עד שתאפה שלא תגלגלנה כשיעור שתתחייב בחלה שתהא ראויה לקריאת שם עד שתאפה ואז יצרפם בסל כטעמ' דר' אליעזר דאית ליה צירוף. הכין מפרישנא ליה לירושלמי לדעת הגאון וישר. אב"ן. וכת' עוד, והני מילי בחלת הארץ טמאה דאוריית' דלא חזייא לאכילה לא לגדול ולא לקטן ואסור לאופות' בי"ט דאפיה שלא לצורך הוא ולא לשורפה דאין שורפי' קדשי' בי"ט ולא לשהותה שלא תחמיץ ויעבור עליה בבל ירא' ובל ימצ', אבל חלת חוצה לארץ עכשיו שאין אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו קורא לה שם לכתחילה ואכיל לה כהן קטן, ואי ליכא כהן קטן עבדינן כר' אליעזר ולכי נפקי יומא טבא שרפינן לה, רב אלפס ז"ל. ואית דאמ' דאפילו ליכא כהן קטון אכיל לה כהן גדול ע"י ביטול ברוב, כדאמ בבכורו' פ' עד כמה, [כ"ז ע"א] דאף תרומ' הארץ בטלה ברוב מן התורה, ואף בלא ביטול ברוב אם טבל לקירויו אכיל לה, ואם לא טבל יפריש אחר' בלא ברכה שלא תשתכח תורת חלה ויאכלנה אף כהן טמא, כך כת' רב אחא משבחא ז"ל. וכן כת' רבינו יעקב מ"כ, דהא אמ' בבכורות פר' עד כמה ואכיל לה קטן כהן היינו בלא טבילה, אבל אם יטבול אפי' כהן גדול אוכל לה, דהא אמרי' בנידה [ל"ב ע"א] מעשה היה בפומבדיתא והטבילוה קודם לאמה כדי לסוכה שמן שלתרומה ואע"ג דטומאה יוצאה עליה מגופה, וה"ה לכל כהן טמא שבעולם שטובלין אותו ואוכל בתרומה.
<h2>דף מח.</h2>
בפסחים פ' אלו עוברין, אמ' רבא קבא מגלונאה לפיסחא, והא אנן תנן חמשת רביעי' קמח ועוד חייבי' בחלה, הכי קאמ' קבא מעגלונאה קאי אהאי שיעורא. והן מ"ג ביצים כמניין ח'ל'ה', והעומר מוכיח לה, ואמרי' בעירובי' בריש פ' כיצד משתתפין, [פ"ג ע"ב] ראשית עריסותיכ' חלה תרימו תרומה, כדי עריסותיכ' עיסה מדבר, דאתיא לחם הארץ מלחם שמים, כתי' הכא והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה ליי', וכתי' התם לקטו לחם משנה, והעומר עשירית האיפה ואיפה שלוש סאין, וסאה ששת קבין שהן י"ח קבין, והקב ד' לוגין הנה ע"ב לוגין, העישור ז' לוגין, וביצה וחומש ביצה כמניין חלה ואיתי ועודות דר' ושדי עליהו וכמה ועוד אחד (אחד) מעשרי' בביצה הנה בין הכל מ"ה ביצים וחומש ביצה וזהו ששנינו חמשת רבעים קמח ועוד חייבי' בחלה הי"ח קבין לאיפה מדברית, באו לצפורי והוסיפו על המדות שתות מלבר ונכנסו בט"ו קבין שוחקות והעישור קב וחצי שהן ו' לוגין, באו לירושל' והוסיפו על המדות שתות ונכנסו בה' לוגין שוחקות והן ה' רבעי קבין ועוד ע"י שהביצים היו גדולות מאלו שלעכשיו צריך הועדות, כך קיבלתי בצרפת מפי ה"ר ידידיה נ"ע ממלשון. אב"ן.
דין מדת הפסח בלא גודש, אין כל ירא ה' לגדש המדות, דגודשא תולתא יותר על המחוק, ומ הועילו חכמי' בתקנתם קבא מעגלונאה לפיסחא, וכן לחלה כההיא דתנן [חלה פ"ב מ"ו] ה' רביעי' קמח ועוד משמ' בלא גודש דבקמח משערינן לה דכההוא דכיצד משתתפי', [עירובין פ"ב ע"ב] ככר בפונדיון מד' סאין בסלע, דלא איירי בסאה גדושה, מדקאמ' חצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלי' והוא כביצה ממש כדמשמ' בכוליה תלמודא ולא מדה גדושה המחזקת כביצה, וכן שתי ידות לככר מג' לקב, מיירי בקב שאינו גדוש, כ"ש מרבו'. אב"ן.
ולאופות באשה אחת פת מרובה בשאר ימים טובי' מותר דאין בו חשש חימוץ, דתנייא [ביצה י"ז ע"א] ממלאה אשה את התנור פת אע"פ שאינה צריכה מפני שהפת יפה בשעה שהתנור מלא, אבל בפסח שיש חשש חימוץ אין לאפות פת מרובה באשה אחת זולתי ה' רבעים קמח, וזהו קבא מעגלונאה שתיקן חוני המעגל. ואפי' בשאר ימי' טובי' שנינו בירושלמי [ביצה פ"ב ה"ו] אין אופין פתין גריצין אלא רקיקין שמתוך שטרחתן מרובה אף הוא אינו אופה אלא כדי צרכו.
ומשערי' מדת העומר לחלה ולפסח כדתני' בתוספ' דנזיר [פ"ד] ונזיר ששתה מכל משקין האסורי' אם התרו בו חייב עליהן בכזית, וכולן מצטרפין לכזית, וכיצד יעשה מביא כוס מלא יין ומביא זית איגורי ונותן בו ושופע אם שתה כיוצא ממנו חייב ואם לאו פטור. וכן מנהג צרפת לשערו. ובספרד משערי' אותו במשקל בחומש ליטרא למשקל הפלפלין בין הועודות והכל.
ופחות מזה השיעור אין ללוש שלא להפחית מחלה, אך יש להוסיף עליה כמעט כשני ביצי' לקטף בה העיסה המגולגלת שאם ימדדנה בצמצום שמא יחסר המדה ויפקיענה מחלה ואם יברך עליה יעבור על לא תשא. וכשם שאין לשין באשה אחת יותר מזה השיעור כך אין מקטפי' שלא יבוא לידי חימוץ, והלש או המקטף אינו יודע למה לנו מדה בפסח ומה הועילו חכמי' בתקנתם. ואמ' רב יוסף הני נשי דידן נהיגי' למיפא קפיזא קפיזא בפיסחא, א"ל אביי מאי דעתיך לחומרא פי' שלא תתחמץ חומרא דאתי לידי קולא הוא דהא מפקיע להו מחלה, דעבדן להו כר' אליעזר דאמ' אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה דכתי' והיה באכלכ' מלחם האר' תרי' תרומ' ליי', ואין לחם אלא האפוי בתנור, שנ' ואפו עשר נשים לחמכ' בתנור אחד. ושלום.
<h2>דף מח:</h2>
וכת' ר"שז"ל, כיצד יעשה בי"ט שלפסח יעשה עוגה קטנה את החלה בעודה עיסה בלא ברכה ולאחר אפייתה עם שאר המצות יתנם בסל והסל מצרפן לחלה כר' אליעזר ויפרישנה ויברך עליה אקב"ו להפריש תרומה, דחלה היא העוגה, והמברך להפריש חלה טועה, שכך אמ' הכתו' ראשית עריסותיכ' חלה תרימו תרומה, חלה אחת תרימו לשם תרומה, ויניחנה עד אחר הפסח ושורפה, אבל בשאר ימים טובי' דאין בה חשש חימוץ יפרשנה בעודה עיסה ויברך עליה, ואם החמיצה החמיצה ולא יאפנה בי"ט דאפייה שלא לצורך היא והויא מלאכ' שלא לצורך. אב"ן.
וצריכה האשה להפריש את החלה מכל מדה ומדה ואין להקיף כמה עיסות ולהפריש מאחת על כולן כי הסל מצרפן לחלה (ו)לא אמרו אלא בשלא היה בכל אחת שיעור חלה כדאמ' קפיזא קפיזא פחות מכשיעור ולחומרא, אבל לא להקל, ואם נאפית העיסה ולא הפרישה חלתה בין בי"ט בין בחול יבצע מן (העיסה) [העוגה] לאחר אפייתה ויברך כאלו היה מפריש מן העיסה, כך כת' ר"ש ז"ל. ואם שכחה מדה אחת שלא הפרישה ממנה חלתה ונתערב' באותן שהופרשו יבוא ויקיף מדה אחת שלא הפריש ממנה ויתרום ממנה על המדומעת דחלת חוצה לארץ דרבנן, ומן הפטור על הפטור הוא, ואם לשה מדה אחת ועשתה עליה חלה ועדיין לא קראה שם חלה ונאבדה חייב להפריש ממנה אע"פ שאין בה שיעור חלה דכיון שנתחייבה אין לפוטרה מחלה, ואם רוצה להפריש מכולן בבת אחת דיי לה הברכה אחת להפריש תרומה ויפריש כזית מכל אחת ואחת ויעשה כל כזית וכזית עוגה קטנה וישרפם כולם אם אין כהן לתיתם לו ובלבד שלא יסוח בנתים ואם סח צריך לברך על הפרשת האחרונות. אב"ן.
